שידור חוזר – רוקדים על הדם
*****************
20 יוני 2012
מאמר זה ניכתב לפני כשנה ומחצה ב- 4 דצמבר 2010 ונימסר לפרסום ב- 6 דצמבר 2010 . שנזכיר...שרפות הכרמל ניגרמו (ניגרמו, לא פרצו, על ידי מציתים שזהותם ידעה, אשר צולמו והוסרטו ועדיין מועלמים מידיעת הציבור ללא כל הסבר), ב- 2 דצמבר 2010 והסתיימו באמור ב- 5 דצמבר 2010 . למרות מסע מתוזמר תקשורתי ניבזי אשר הסיטה האש (תרתי משמע) מהאחראים האמיתים לאסון הכרמל, ניתן היה להגיע למסקנות נכונות כבר אז בעוד הלהבות מתמרות לשמים.
חשוב להפריד בין "שרפת הכרמל" ל"אסון הכרמל" בו נספו נפשות. אסון הכרמל היה מנותק מארוע שרפת הכרמל אם כי נבע כמובן ממנו. לשרפת הכרמל אחראים שרותי הכיבוי האזוריים והארציים וכן קיימת אחריות ממשלתית מיניסטריאלית. לאסון הכרמל אחראית משטרת ישראל ושרותי הכיבוי עקב מחדלים מבצעיים לעיל.
נסיונו מבקר המדינה להשליך אחריות ראשית על השרים בממשלת ישראל הינו פתטי, אינו נכון ולוקה בחוסר תום לב, הוא מעיד על אג'מדה שאינה ממן הענין. מאידך גיסא, קיימת אחריות מיניסטריאלית והזנחה ממשלתית באשר לשרותי הכבאות הארציים מאז קום המדינה והמאמר המצורף עומד על כך.
אנו קבענו אז וקובעים גם כיום כי גם אם היה ציוד הכיבוי חדיש וחדש ובכמוויות מספיקות, לא היה נימנע אסון הכרמל ומות 44 הנפשות הטהורות בו. אסון זה נבע מטעויות פיקודיות בשטח בעיקר מצד משטרת ישראל ומערך הכבאות. המסקנות הינן ברורות ושום מבקר מדינה לא יוכל לטייחן.
אנו מהמרים בביטחה מוחלטת כי התקשורת ככלל תעצים את חלקם של השרים והממשלה בדו"ח המבקר ותצניע ותעלים את חלקם של המערכים האחראים משטרה וכיבוי אש....ממש כפי שעושה המבקר ובכך כולם מועלים בתפקידם.
למעט הקדמה זו, לא נגענו ולו כזרת במאמר המצורף...
*****************
6 דצמבר 2010
הרוקדים על הדם
לנוכח השריפה אשר השתוללה בכרמל היתה לנו "עדנה". איכה החמצנו את כל אותם גאוני הדור מהתקשורת אשר בעוד צוותי הכיבוי וההצלה עמלים להשתלט על האש ולהציל חיים ורכוש, גאוני התקשורת המומחים אך בעיני עצמם כבר היו מצויים בעובדות שעדיין לא קרו, כבר הסיקו מסקנות, הנה כבר ידעו בדיוק מה לעשות ואיך לעשות, את מי לפטר ואיזה ציוד דרוש. בקיצור הנה זה צמחו לנו מנהלי המדינה, גאוני הדור ממש בינינו ואנו אף לא ידענו זאת.
לכל שעינים בראשו ברור בתכלית כי אסון אוטובוס קורס פרחי הקצונה של השב"ס, הממלא את ליבות כולנו צער ותדהמה עמוקים, אינו קשור כלל עם ההכנות המוקדמות והתנהלות המערכה בכיבוי שרפות הכרמל. אסון האוטובוס ניגרם ככל הניראה מצבר גורמים מיוחד במינו. כאן חברו יחדיו מידע מוטעה באשר להתקדמות האש באזור כלא דמון, החלטה מוטעית של אי-מי להמשיך במשימת חילוץ אסירי הכלא בעוד הינו חסר מידע עדכני אודות התקדמות השריפה, תכסית וצמחיה יבשה באורח יוצא דופן עקב החודשים הארוכים השחונים שחלפו, רוחות חזקות במיוחד והגרוע מכל, מזל רע אשר הביא את האוטובוס לצמתי כל הגורמים לעיל יחדיו בדיוק במקום ובזמן הגרוע ביותר. שתי דקות יותר או פחות והאסון הנורא היה נימנע לכן, ניתן בהחלט לשייך את אסון האוטובוס לאקראיותו של כוח עליון אשר שליטתו של בן אנוש בהם הינה זניחה.
אין גם ספק כי הנאמר לעיל היה ידוע גם ידוע לאנשי התקשורת אשר ישבו מסביב מדורת שוטמי ושמחי איד הממשלה באולפן שישי ה- 3 דצמבר, 2010 , של ערוץ-2. ידיעה זו לא מנעה בעדם לנצל את ההלם שאחז באזרחי ישראל לנוכח הידיעות אודות 41 הרוגי האוטובוס ולקדם את משנתם מאז שנתיים דהיינו, הפלת הממשלה על ידי הכפשתה בעיני ציבור שהיה נוח להסכית, לנוכח נסיבות האסון הנורא, לדיברי בלע והבל הניתזים אליו מהמסך המרצד.
אולפן שישי ומגישיו הפרו כל כלל עיתונאי המחייב אובייקטיביות ובפשטות היכפישו, השמיצו ועלעיזו שפתים עוד לפני שנסיבות הארוע המרכזי דהיינו שרפות הכרמל המשתוללות היו ידועות להם. ברוקדם על דם 41 הנשמות הטהורות ניסו הללו, יאיר לפיד, משה נוסבאום, יונית לוי ודני קושמרו לכרות בור לכלל הממשלה בהאשימם אותה באורח ישיר ועקיף באחריות לכל הארוע כולו, כולל אסון האוטובוס. ואנו, הציבור רואים את הקולות ומחרישים. ובכן לא, אלו הכורים בור לאחר, יש להשליכם לאותו הבור. יש לפטרם מכל ערוץ ציבורי וציבורי למחצה ולשלחם לשטוף צלחות ב"מקדונאלד". זהו המקום היאה להם ולשכמותם. אוי לנו מאנשים כלוי, נוסבאום, קושמרו ולפיד. והאחרון מפנטז עוד על כניסה לפוליטיקה, כדי ביזיון וקצף..
החוצפנים הללו אינם משיגים את תפקידם במסגרת מטלות העיתונות במדינה דמוקרטית. מטלתם היא להתריע על כשלים ועוולות בפני הציבור על מנת שהלה ידחוף את נבחריו לתקן את הדרוש תיקון, זהו פירושה של האמירה "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", אכן כלבי שמירה, זו בלבד. העיתונות אינה מנהלת את הענינים. אין בעלי תפקידים מחויבים לדווח לעיתונאים אלא חובתם היא כלפי נציגי הריבון בלבד. לפיד את לוי, קושמרו ונוסבאום "התבלבלו" בכוונת מכוון, הם בפירוש דרשו דיווח וביצוע מבעלי תפקידים שאינם חייבים להם דבר וזאת בעיצומם של פעולות ההצלה. מי האפסיים של המוקיונים הללו עלו לראשם. הם הרי מיצגים אך את עצמם, את "רותי" הקלדנית ו"הרשקו" מחלק התה במסדרונות הערוץ (אופס, גם אברמוביץ'). הללו בפירוש רקדו על דמם של הניספים.
יותר ויותר מתברר כי לגבי דידם של החבורה הלזו ודומיהם בערוץ הרי "שתישרף ישראל" (תרתי משמע) ובלבד שתאוותם הפוליטית תיוותר בידם.
ראוי לציין לשבח יחסי את העיתונים "הארץ" (אותו אנו עמלים כאן לבקר ברגיל ובצדק) ומעריב על דיווח מאופק ולמצער אובייקטיבי. יש לציין לרעה ולשימצה (כמובן ואיך לא), את "ידיעות אחרונות" אשר התנהלותו מזכירה את העקרב העוקץ למוות בעת חציית הנחל את הצב מטיבו, במשל הידוע.
עוד רוקדים על הדם מחוננים התגלו בקרב "צעירים ישראלים" (זהו שם הקוד בתקשורת שטופת תיסמונת "מדינת כל אזרחיה", לערביי פלשתין הדרים בישראל, חלקם הגדול חולמים לאבדה ולשמדה, ומחזיקים במקרה גם בתעודה כחולה). ידיעות רבות כולל עדויות מהשטח מאששות את ההנחה כי חלקם של ערביי ישראל (הבאים מציבור המונה בהערכה גסה כשני שלישים מהם), ראו כי טוב, הפנימו את ניזקי שריפות הכרמל ל"יהוד" ופצחו במחול הצתות ברחבי המדינה. שוב עלינו לחזור לערוץ-2 השוטם (יהודים), אשר היצניע במכוון את עובדת ההצתות היזומות ואת חלקם של "הצעירים הישראלים" (ערבים ) בגל ההצתות שעובר על ישראל וזאת בנוסף לשרפות הכרמל כנאמר "ותיקרה מלחמה ונוספו גם הם על אויבינו". בהחלט קיימת שאלה לגיטימית לכן, האם גם חלקים בתקשורת הישראלית "נוספו גם הם על אויבינו?".
בנושא שרפות הכרמל יש בר ומוץ רבים ויש להפרידם מהתבן. יש לברוש בבוז מסקנות של שרלטנים המקדמים את האג'נדתם האישית בלבד והמדובר הוא בעיקר בתיקשורת השוטמת. לכן, יש לבדוק בשום שכל את שניתן לעשות ולתקן, בראש קר ובריחוק מושכל
מספר עובדות והנחות לפני הכל:
1. גם עם מכוניות כיבוי נוספות לא היתה משימת הכיבוי צולחת בידינו. איתני הטבע היו חזקים מאיתנו הפעם. תקופת היובש המתמשכת ורוחות עזות במקרה היחודי שלפנינו לא הותירו סיכוי בידי כבאינו גם אם היו מצויידים בעוד -30-20 מכוניות כיבוי.
2 . רשויות כיבוי ניפרדות לחלוטין האחת מהשניה, מפוזרות ברחבי ישראל (24 מהן). העיריות, המועצות המקומיות והאזוריות ומשרדי ממשלה שונים אחראים עליהן ויוצרים בילבול, חוסר תאום ובעיקר, מונעים ריכוז מאמצים בזמן הקצר ביותר.
3 . הכשרת כבאים לתפקידי פיקוד ומטה הינה עלובה. "משפריצים" מחוננים וותיקים קודמו למעלת תפקידי פיקוד אך לא נילווו אל קידום זה האימון המקצועי וההשכלה היעודית הנידרשת. הללו היגיעו כמובן ל"דרג חוסר הכישרון שלהם" (מונח במדע הניהול) והשאר היסטוריה. העובדה כי משטרת ישראל נטלה את הובלת הארוע אינה מותירה ספק באשר למסוגלותו הניהולית של פיקוד כיבוי האש.
4 . תקציבים גדולים שהועברו בעבר ועד ימינו אלה לעיריות / מועצות, כללו נתחי תקציב גם עבור שרותי הכבאות. תקציבים אלו התאדו כלא היו, חלקם מצאו משכנם המפוקפק בכיסי האחראים עליהם במועצות ובעיריות.
5 . אזור הכרמל היה מוגן ברשלנות כנגד שרפות. שבילי אש אינם מספיקים ואלו הקיימים אינם רחבים דיים למנוע "קפיצת" גיצים ואש. נטיעות עצי אורן בשטחים אלו הפכו הכרמל לפצצת זמן תבערתית.
6 . ניזנח באזור הכרמל "נוהל תצפיתני אש" אשר במדה והיו קיימים, קרוב לוודאי שהתפשטות השרפה היתה נימנעת באיבה. גם חסרונה של תחנת כיבוי ומכלית כיבוי בעוספיה תרמה רבות להתפשטות האש ללא תגובה הולמת בזמן ובמקום.
7 . כבאיות וכבאים הופיעו באזור מקור השרפה בעוספיה 1-2 שעות לאחר פרוץ השריפה. מאוחר מדי למנוע התפשטות הלהבות לדרגה בילתי ניתנת לשליטה מידית.
8 . עם ההתחממות הגלובלית העכשווית, מוכה העולם בשנים האחרונות בשרפות ענק. עם ציוד או בלעדיו, המדינות הנוגעות בדבר מתקשות מאד, כמונו, להשתלט על השריפות. ניזכר בשרפות הענק בקליפורניה וברוסיה בין שאר הדוגמאות. שריפות הנימשכות שבועים ושלשה ומכלות מאות אלפי דונמים של חורש, חיים ורכוש הינם חזיון ניפרץ ביותר כעת. שם בניגוד אלינו, לא ניכנסים לפניקה ולהאשמות, פשוט מפיקים לקחים ומתקנים. תסמונת עריפת הראשים אופיינית בעיקר לישראל ומאפיינת עיתונות אג'נדתית החשה כי שליטתה במדינה נישמטת מבין אצבעותיה.
9 . עדויות של קבוצת הכבאים הגדולה ביותר שחשה לעזרה מבולגריה מלמדת כי ציודם בארצם נופל מאיכות הציוד הישראלי. נאמנים עלינו דיברי כבאי ישראלי בכיר כי "לא איכות הציוד היא שתקבע את מהירות כיבוי השרפה אלא נחישות הכבאים ואירגונם". בתחילת הבליץ הגרמני על לונדון עמדו הבריטים חסרי אונים כנגד גל השרפות. הם למדו בהלם ותיקנו תוך כדי עשיה. הבליץ הנגדי הבריטי על דרזדן התיר את הגרמנים בתורם חסרי אונים למול גל השרפות שכילה 140.000 בני אדם שם תוך שכלל שרותי הכבאות קרסו עוד בתחילה. שרפות היער הרוסיות של השנתים החולפות הותירו את הרוסים חסרי אונים לכבותן. אנו איננו היחידים בכך.
10 . אין מנוס משיקולי עלות-תועלת. מי שמדמה בליבו כי ישראל תירכוש לעצמה צי מטוסי ענק מסוג איליושין רוסים או מטוסי ג'מבו לכיבוי אש אינו יודע את אשר פיו שח. איננו יכולים ואיננו צריכים מטוסים כאלו במרביתם המכרעת של מקרי השרפות. מאידך-גיסא, חסרונם של הסכמי כיבוי אש הדדים היה מורגש ורק התערבותו הנמרצת והנחרצת של בנימין נתניהו (כאשר הדבר בהחלט אינו תפקידו), הזיזה מטוסים מתאימים לעברנו.
11 . ישראל חייבת להתרכז במניעת שרפות ובמדה ואלו פרצו לחתור להכלתן עוד בשלבים הראשונים. צי של מטוסי כיבוי בגודל בינוני בלבד בעל הפעלה גמישה ומהירה, אשר יכולים להיות מופנים לאירועי שריפות שונים רבים בו זמנית, כדוגמת מטוסי הכיבוי הקנדים, ומשטר כיבוי השרפות הקנדי (שרפת הכרמל נחשבת שם לשריפה קטנה ביחס), יענה על החוסר הבולט בהעברת אמצעי כיבוי, מים וחומרים מעכבי בעירה, לאזורי הסכנה בשעות הראשונות לשריפה.
12 . שליחי הקק"ל בעולם התמחו בנושאי יעור וכיבוי שרפות בארצות אשר אקלימן רחוק מאד מהשורר בארץ. כך גם הביאו "מומחי" הקק"ל "מקררים לאסקימוסים" דהיינו, שתלו בישראל עצי אורן דליקים להפליא המתאימים אולי לארצות הקור והרטיבות אך לא לאקלים השרבי והשחון של ישראל. יערני הקק"ל נימנעו משום מה ליער את ישראל בחורש הטיבעי לנו אשר שלא במקרה גם עמיד מאד בפני שרפות בתנאי אקלים שחונים.
13 . ישראל עומדת בפני מצב חדש יחסית בנוגע לעימות הבא עם אויביה. ניראה כי העורף יוכה חזק מהרגיל במקרה של עימות מזויין. הפועל היוצא הוא כי ישראל חייבת להערך באורח הדוק יותר למצב של מדינה הבוערת בלהבות עקב נפילות טילים מסיביות בכל חלקי המדינה.
14 . עדויות שונות אודות "פיגועים אקולוגים" הנעשים בידי ערבים הנילהבים עקב תוצאות שריפות הכרמל הנוכחיות, מחזקים את ההנחה כי בנוסף לנפילות טילים מבעירות שרפות, נאלץ להילחם גם בשריפות רבות יזומות, מעשה לאומנים ערבים פלסתינים, גיס חמישי של שוטמי המדינה אשר ייצטרפו לשותפיהם מעבר לגבול במאמץ להחריב את המדינה היהודית שנואת נפשם.
15. התקשורת בארוע זה זרעה בהלה והיסטריה המונית בין תושבי מדינת ישראל שלא לצורך, אך גרוע מכך, התקשורת הישראלית הישכילה את אויבינו להבין כי ניפתח בפניהם חלון נוסף למלחמה בישראל בתמיכתה הבילתי ישירה של אותה תקשורת.
16, השורה התחתונה- למרות חוסר במטוסי כיבוי וההלם עקב הקף השריפות, תיפקדו כבאינו היטב בשטח יחדיו עם המשטרה והצבא ובעזרה מתאימה אזורית אשר הביאו להכלת השרפה בזמן שיא של ארבעה ימים.
המדינה אינה מפקירה את אזרחיה, הטוען כך הוא פופוליסט עם מחשבה מצומקת. נכון, אמירות אלו ניכתבות ומצטלמות היטב בתקשורת השוטמת. נקווה כי הבגרות שהעם הזה גילה לנוכח הסתה תקשורתית ארסית פנימית כנגד קיומו, יעמוד לנו גם כעת. מנהג פסול בא עלינו מתקשורתנו, נוטלים ארוע פרטי מסויים המכיל בחובו גרעין של אמת ומכלילים לגבי כלל חיינו. התנהלות זו עובדת ניפלאות ונכלוליות על מוחות נילושים בינינו.
כבכל ענין וענין במצב של מקורות מוגבלים קיימים סידרי עדיפויות. ככל הניראה סידרי העדיפויות לביטחון, חינוך ובריאות הם המכריעים בסל השיקולים וסידרי העדיפויות של מדינת ישראל. שמיכת התקציב הינה בעלת מידה קבועה פחות או יותר, כל משיכה בילתי אחראית לצד אחד תיפגע למשל בחינוך, בביטחון, בסל התרופות, בקיצבאות הקשישים וכדומה. לכן ניתן, ראוי וחשוב לדבר על בחינת שיקולי ההנהגה אם לחיוב ואם לשלילה, אך לדבר על "הפקרת אזרחים"? שאנו, זהו פופוליזם וצביעות זולים. מאידך-גיסא, בהחלט יש לבחון ולהגיע למסקנות באם שיקולי העלות-תועלת של מירב ממשלות ישראל מאז ימי גולדה מאיר באשר למערך כיבוי האש (המנדטורי) היו תקפים ונכונים לזמנם ולזמננו כיום.
קשה להימנע מהשוואה בין מגורשי גוש קטיף אשר איבדו את רכושם, בתיהם, עמל חייהם ואדמתם והפכו לפליטים בארצם. אנו נוטים לשכוח כי עוד ב- 2004 החלו רשויות התיכנון לעמול על תכנון שיקום המגורשים. והכיצד נישכח כי הללו, רובם עדיין ללא פיתרון נאות וזאת בשנת 2011 , לאחר כשבע שנים מאז.
קשה גם לשכוח את השמחה העצומה לאיד של ציבורים אשר נחסוך מהנייר הזה סומק ולא נעניק להם סופרלטיבים כמגיע להם. קשה לשכוח את שטיפת המוח התקשורתית כנגד ציבור המתישבים הניפלא אשר התישב בהוראות ממשלה וגורש בהוראות ממשלה ובכל זאת זכה לעגבניות רקובות וביצים סרוחות על ראשו בעוד שוטמיו מבית רוקדים על הגגות ומחלקים סוכריות יחדיו עם מאררינו הערבים.
החיים הם כגלגל ענק. יום אחד אתה למעלה, מלך העולם, וביום שלאחריו אתה למטה בשאול תחתיות, אלו הם החיים. אנו בפירוש איננו שמחים לאידם של חלקים גדולים מתושבי הכרמל השרוף אשר איבדו את בתיהם ועומדים לעבור תקופת שיקום ארוכה קשה ומתישה (למרות שלא איבדו אדמתם...). מאידך-גיסא, איננו יכולים לשכוח כיצד חלקם של אותם אנשים ממש, רקדו על הגגות וחילקו סוכריות למשבתם של מגורשי גוש קטיף. ובכן רבותינו, אנו משתתפים בצערכם, באמת ובתמים, אך חפצים להשכילכם כי היום הנכם שוכנים בתחתיתו של גלגל החיים ואולי זהו לקח עבורכם ועבור כל בית ישראל לבאות.
איננו חושבים כי וועדת חקירה תשנה דבר בנוגע לארועי שרפות הכרמל למעט עבור אותם אשר טובת מדינתם נימצאת לטעמם בספסל האחורי ביותר, לנוכח הסיכוי להכפיש את שנואי נפשם בשילטון. מירב הדורשים וועדת חקירה מכוונים בבירור להפלת הממשלה הנוכחית והשלטת ממשלת שמאל על ישראל. לא תיקון הקילקולים מבקשים, הללו ממערכות התקשורת, המשפטים והאקדמיה, אלא דם וראשים ערופים של פוליטיקאים שנואי נפשם הנוקטים באג'נדה המנוגדת לתפיסתם השוטמת. עלינו לבחור בין תיקון הקיקולים לבין עריפת ראשים, השנים הללו מתקשים לדור בכפיפה אחת.
צבר העובדות שהובאו לעיל כבר מרמזים את שניתן ונכון לעשות על מנת לתקן כשלי עבר ולהעמיד את מערך ההצלה והחרום בישראל על רגליו. ובכל זאת, למען הכתובים נביא חלק חשוב, אם כי בהחלט שאינו כולל, מהתיקון הנידרש, להלן:
1 . כל מערך משק לשעת חרום הכולל את פינוי ההריסות, חילוץ ופינוי ניפגעים, זק"א, מד"א ומערכות כיבוי האש, כל כולם חייבים לבוא תחת מטה כללי אחד של מפקדת שרותי החרום המנוהל תחת מפקד אחד. מדינת ישראל תראה כדלהלן: מטה כללי צה"לי. מטה משטרה כללי, מטה כללי לשרותי חרום. מקובלת עלינו המלצתו של השר לביטחון פנים כי מטה שרותי החרום המאוחדים יהיה תחת פיקודו של המשרד לביטחון פנים, זה הינו מקומו הטיבעי כפי שהמטה הכללי הצה"לי נימצא תחת אחריותו של משרד הביטחון, כך ראוי. כמובן שמטה המשטרה הכללי יהיה אף הוא כפוף למשרד לביטחון פנים. נציגי צה"ל וזרוע הכיבוי האווירית ישמשו באורח קבע כשותפים במטה לשרותי חרום לצורכי תאום הדוק. סוגיית פיקוד העורף הצה"לי תעבור בחינה וסיכום מסקנות מיוחד לאור האמור לעיל.
2. תקציבי המטה לשרותי חרום יופנו ישירות ובאורח יעודי ופרטני למשרד לביטחון פנים אשר יעבירם תחת פיקוח הולם למטה שרותי החרום והעומד בראשם.
3. יוקם מערך מוטס של מטוסי / מסוקי כיבוי בסדר גודל בינוני (לפי הדגם העקרוני הקנדי). מערך זה יהיה תחת תחזוקת חיל האוויר וישתמש בבסיסיו אך יהיה כפוף למפקד שרותי החרום הארצי. יחידות מטוסי הכיבוי תהיינה פרוסות בעיקר במרכז וצפון הארץ על מנת שתוכלנה לתת מענה מידי לכל צורך. היחידות האוויריות הללו תהיינה מוגנות פיזית בפני התקפות טילים והפצצות אוויריות.
4. מערך של מל"טים לצורכי בקרה, תצפית ושליטה יעמוד תחת פיקוד מפקדת החרום הארצית אשר תקצה לכך אמצעי שליטה בבונקרים חסיני הפצצות. תחזוקת המל"טים תשאר בחסות חיל האויר.
5. יוקם בונקר מרכזי לשליטה בקרה עבור פיקוד שרותי החרום בצמוד לבונקר הפיקוד הצה"לי המרכזי. יותקנו מרכזי שליטה ובקרה ניידים / ניגררים אשר ימוקמו בצפון, מרכז ודרום המדינה וישמשו את מפקדי הארוע המידי בשטח. יותקנו דירים תת קרקעים במקומות מועדים לפורענות עבור מרכזי שליטה ובקרה אלו אשר יהיו חסינים מפני הפצצות.
6. מערך מטוסי ומסוקי החילוץ יעקב אחר דגם אחזקת ותחזוקת מטוסי הכיבוי דהיינו, מיקום ותחזוקה בבסיסי חיל האויר, בעוד הפיקוד המבצעי יושת מטעם מטה החרום הכללי.
7. פריסת מיכליות וצוותי כיבוי תיקבע על ידי מפקד שרותי החרום הארצי. באחריות מפקדת החרום יהיה תאום מילוי מחסני החרום של חומרים מונעי בעירה ונקודות אספקת מי כיבוי לכל תרחיש, כולל מלחמה. הפיקוד יקבע מהר ככל האפשר את צרכי הכיבוי הלאומים המינימלים והאופטימלים ויפעל יחד עם השר הממונה וועדות הכנסת למילוי הצרכים.
8. תוקם אקדמיה ללימודי חרום וכבאות. אקדמיה זו אשר הלימודים בה עבור פרחי קצונה יתמשכו על פני שלש שנים, תעניק לבוגריה תואר אקדמי מוכר בנושאי כיבוי ושרותי חרום אחרים באופן יעודי. תוקם יחידה יעודית במסגרת האקדמיה אשר תעניק השכלת המשך פיקודית לקציני כיבוי ושרותי חרום בעלי וותק המיועדים לקידום.
9. תינתן עדיפות מנהלית ומבצעית למניעת שרפות כגון "תצפיתני אש", שבילי אש משופרים באזורים המועדים לפורענות, נטיעות חורש ים תיכוני והוצאת חורשים מאזורים קרים מלכסיקון הנטיעות.
10. תינתן עדיפות מנהלית ומבצעית לכיבוי השריפות והכלתן במהירות הגדולה ביותר. פרישת מיכליות וציוותי כיבוי מקדמית במקומות מועדים לפורענות הינה קריטית.
11. יש להקים מערך חרום של מחשבים לפיקוד ולשליטה אשר אינו מקושר למערכת האזרחית העכשווית הארצית ובכך להפכו לחסין יחסית לנזקים ומנזקים חיצונים אשר בוודאות ינסו להרסו עם פרוץ מצב חרום. מערך זה ישמש לשליטה רציפה ובילתי מופרעת בכוחות החילוץ, ההצלה והכיבוי במקרה חרום או מלחמה. ראוי היה כי מערכת מחשבים אוטונומית פנימית כזו תוקם בעבור ותשמש גם את הצבא.
12. יש להסב את כלל מערכת התישדורות של מערך החרום עד רמת הכלי הבודד לתישדורות מוצפנות אשר פיצוחן יצריך למצער שלשה עד שישה ימים לכל הפחות.
13. יש לתקן תקנות לשעת חרום הדוקות יותר מהמצוי כיום אשר לא יאפשרו לתקשורת ההמונים לזרוע בהלה והיסטריה בציבור האזרחים בעת מצב חרום או מלחמה. הסתמכותנו על רצון טוב של מערכות המדיה לנצור פיהם למען הכלל אינה עומדת למול תאוותם של שרותי מידע אלו לרייטינג בכל מחיר, גם במחיר קיום המדינה. אין להקל בכך ראש, מלחמת לבנון השניה כבר הצביעה על כישלי התקשורת וידיעות שונות מלמדות כי אויבינו השתמשו בדיווחי התקשורת הישראלית לשם איכון מטרות ומודיעין בזמן אמת.
14. על ישראל ליזום וליצור מערכת הסכמים חתומים, הכוללת מפקדה ומערך שרותי חרום וכיבוי אזורי אשר יכלול את דרום אירופה והמזרח התיכון, או בקצרה, אגן הים התיכון. לבד מהתועלת המידית בהפעלת וריכוז שרותי חירום מתוזמרים הרי היתרונות הדיפלומטים והמדינים הנילווים אינן נידרשים לפירוט. אפשר והסכמים הדדים אלו יחייבו את ישראל בהחזקת מטוסי כיבוי גדולים יותר, אז שיהיה.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/>
